<h1>ראב"ן סימן רי"ד</h1>
<h2>דף כח:</h2>
השוחט אחד בעוף [כ"ז] או וושט או קנה וכן רובו של אחד מהן ולר' יהודה עד שינקוב את הוורידין בעוף כדי שיצא הדם כולו, ושנים בבהמה אחד כולו ורובו של שני או רוב כל אחד ולא בעי ר' יהודה נקיבת וורידין הואיל ומנתחה אבר אבר אבל עוף כולו צוליהו יחד ולפיכך צריך להוציא כל הדם. וחכמי נרבונא דייקי מכאן מדאמר צוליהו ולא אמר מבשלו, דוקא צלייה אבל אי בעי לבשלו בעי ניתוח. וחכמים הראשונים לא דקדקו כן אלא דרך התלמוד הוא לקרות צלייה בישול, כדאשכחן בפסח [אין] מבשלין את הפסח [פסחים מ':] ואף במקרא [דה"י ב' ל"ה] ויבשלו את הפסח כמשפט, וה"נ קרי לבישול הכא צלייה. והוא הא בפכ"צ בפסחים [ע"ד.] מיירי במלייתא מילוי אווזין ותרנגולין ואי מנותחין היכי ממלו להו, ואי אמרת ממלו להו וצולין מאי קמ"ל הא נורא שייב ליה לדם כוליה. ותו אי צלייה דווקא קאמר למה לן לנקוב ורידין הא נורא שייב ליה לדם כוליה, א"ו האי צוליהו בישול קאמר דכיון דמבשלי ליה כוליה שלם כי לא מינקיב ורידין לאפוקי דם לא יש כח במלח להוציא הדם שבוורידין וכדמבשל ליה נפיק ע"י הרתחה.
